דודא רפואי

הדודא הרפואי שייך למשפחת הסולניים הידועים בתכונותיהם הרפואיות בגלל תכולת האלקלואידים שבהם. כמו הדטורה או הבלדונה גם הדודא הוא צמח רעיל בבסיסו ששימוש לא נכון בו יכול לגרום להזיות ושכרון. אך מצד שני דווקא תכונות אלו גרמו למקומו החשוב ברפואה העממית ובפולקלור בארץ ובחו"ל. הדודאים מוזכרים במקורות לראשונה בספר בראשית: "וילך ראובן בימי קציר -חיטים וימצא דודאים בשדה ויבא אותם אל אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך" (בראשית ל' יד'). הדודאים מוזכרים בשנית בשיר השירים (פרק ז' פס' יד'): "הדודאים נתנו ריחם ועל פתחינו רוב מגדים.."

צמח הדודא ידוע ברפואה העממית כבעל סגולות רפואיות רבות בעיקר בכל הקשור לפוריות וכשפים. הצמח שנעלם בקיץ לחלוטין מבצבץ אל פני האדמה  מיד אחרי הגשמים הראשונים והוא פורח באמצע החורף. הפרי מבטיח רבות בגלל ריחו המשכר וע"פ האמונה אכילתו מבטיחה כוח גברא משופר ולאישה פריון. השורש שמזכיר לעיתים דמות אדם נחשב במשך שנים לסם פריון כמו אותו דודא שבקשה רחל מלאה על מנת לרפאה מעקרותה. טקס עקירת הדודא קיבל מימדים וגוונים שונים בפולקלור המקומי אך גם באירופה שם שורש הדודא היה 'ציוד חובה' של מכשפה. 'תפוח המשוגעים', כפי שהוא נקרא זכה עם השנים גם למקום מכובד בתרבות כששקספיר הזכיר אותו בשניים ממחזותיו - ב'אותלו' ו'ברומיאו ויוליה'.

חלקי הצמח השונים משמשים ברפואה העממית להרגעת כאבים, להקלת הכשות נחשים ועקיצות ולעצירת דם מפצעים. במשך השנים נאספו הצמחים בשדות בר עד לאחרונה החל אלי גלילי באקלום ורבייה של הצמח בעמק החולה על מנת לספק את חומר הגלם לתכשירים שונים ואפילו לליקר דודאים.